החלטה בתיק ת"א 14351-03-11

ביום 7.5.1997, נכרת הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") בין המבקש לבין העירייה והחברה הכלכלית לפיתוח רמת גן בע"מ (להלן: "החברה הכללית"), לפיו רכשה המבקשת 60/100 חלקים מחלקות 10 ו - 275 בגוש 6187 ברמת גן תמורת 25,000,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בנוסף התחייבה המבקשת לשלם לעירייה תשלום נוסף בגין מלוא ההשבחה בערך הקרקע עקב אישור תוכנית חדשה כאשר אופן חישוב התשלום נקבע בסעיף 14.2 להסכם המכר (להלן: "התמורה הנוספת").

בין המבקשת לעירייה התגלע סכסוך בקשר עם ביצוע הסכם המכר, וביום 6.1.2004 הגישה העירייה תביעה לחייב את המבקשת לשלם לה סך של 30,000,000 ש"ח, שלטענתה מהווים את מלוא התמורה הנוספת ופיצוי מוסכם (א 1025/04). בגדרה של התביעה האמורה הגישה המבקשת תביעה שכנגד בה תבעה לחייב את העירייה לשלם לה 52,000,000 ש"ח בטענה שהעירייה הפרה את הסכם המכר.

במסגרת ההתחשבנות בין המבקשת לעירייה ומשיבה 2 (להלן: "הועדה לתכנון ובניה") מסרה המבקשת למשיבות ביום 28.8.2000 10 שיקים דחויים ע"ס 1,000,000 ש"ח כל אחד,  מהם נפרעו 8 שיקים בסך כולל של 8,000,000 ש"ח (להלן: "התשלום הנוסף"). בין המבקשת לעירייה נטושה מחלוקת ביחס למהות התשלום האמור, כאשר המבקשת  טוענת כי לפיה יש לזקוף את מלוא הסכום האמור לחוב היטל ההשבחה.

במסגרת משא ומתן להסדרת המחלוקת באשר למהות הסכום הנוסף ותשלום מלוא היטל ההשבחה הסכימו הצדדים לאמץ חוות דעת של עו"ד טלי-ירון אלדר מיום 26.2.2007 (להלן: "חוו"ד אלדר"), לפיה יש להכיר במחצית התשלום הנוסף כתשלום על חשבון היטל ההשבחה, ובהתאם הסכימו כי חוב היטל ההשבחה יעמוד על סך 14,578,446 ש"ח וישולם על ידי המבקשת עד ליום 30.1.2010.

ביום 29.12.2009 חתמה המבקשת על מכתב בו התחייבה כי אם והנהלת העיר תאשר את חוו"ד אלדר, תשלם המבקשת לא יאוחר מיום 30.1.2010 את הסך הנקוב בסעיף 2 למכתב העירייה מיום 29.12.2009 (14,578,446 ש"ח) בתוספת הצמדה וריבית (להלן: "החוב"). עוד הוסיפה המבקשת כי מוסכם עליה שהתשלום האמור הינו סופי והיא לא תערער עליו (להלן: "כתב ההתחייבות"). ביום 7.1.2010 אימצה הנהלת העיר את חוות דעת אלדר ואישרה את ההסדר עם המבקשת. בהמשך ובמענה לבקשת המבקשת אף אישרה הנהלת העירייה את דחיית המועד לתשלום החוב עד ליום 1.4.2010.

עוד קודם למועד האמור ביקשה המבקשת לקבל באופן מיידי אישור לרישום זכויות בלשכת רישום המקרקעין, והעירייה הסכימה למסור למבקשת את האישור המבוקש בכפוף לתשלום מיידי של חלק מהחוב והמצאת ערבות בנקאית להבטחת תשלום יתרתו  עד ליום 1.4.2010. לאחר שהמבקשת שילמה חלק מהחוב במזומן והמציאה ערבות בנקאית מס' 77101985 על סך 6,754,144 ש"ח (להלן: "הערבות הבנקאית"), נמסר לה אישור לרישום זכויות בלשכת רישום המקרקעין.

לאחר הדברים האלה פנתה המבקשת אל העירייה וטענה כי נוכח חוות דעת שיש בידה, יש לזקוף לחשבון היטל ההשבחה את מלוא התשלום הנוסף. במענה לפניית המבקשת הודיעה העירייה למבקשת כי המבקשת התחייבה שלא לערער על גובה החוב המוסכם ועל כן היא דוחה את טענותיה. בנוסף הודיעה העירייה כי היא עומדת על תשלום יתרת החוב עד המועד המוסכם ומתנגדת להארכה של הערבות הבנקאית.

 המבקשת הגישה עתירה מינהלית (להלן: "העתירה") כנגד מימוש הערבות הבנקאית, בגידרה ניתן צו ארעי  לעיכוב מימוש הערבת. העתירה נדחתה מחוסר סמכות עניינית (עת"מ 46635-08-10), וערעור על דחיית העתירה נדחה אף הוא בהחלטת בית המשפט העליון מיום 6.3.2011 (עע"מ 1774/11 - א').

במכתב מיום 28.2.2011 הודיעה העירייה למשיב 3 (להלן: "הבנק") כי צו ביניים לעיכוב מימוש הערבות שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בוטל ודרשה לחלט את סכום הערבות ולהעבירו לחשבונה.

בת.א 14351-03-11 תובעת המבקשת להצהיר כי אין חוב של המבקשת בהיטל השבחה , ועל כן המבקשת אינה חייבת למשיבות את התשלום נשוא הערבות הבנקאית. בנוסף תובעת המבקשת צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים, לחלט את הערבות הבנקאית.

לפני עותרת בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לחלט את הערבות הבנקאית.

דיון

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, הערבות הבנקאית דנן אינה ערבות אוטונומית , שכן  נעדרת ממנה הכותרת: "ערבות בנקאית אוטונומית",לא צויין בה שהעירייה פטורה מהצורך לבסס ולנמק את דרישת החילוט, ולא נקצב בה מועד לתשלום סכום הערבות לאחר דרישה ראשונה. לשיטת המבקשת הערבות  משאירה את שאלת החוב כשאלה פתוחה במובן זה שהערבות ניתנת לצורך "תשלום שמגיע ו/ או יגיע   למשיבה בקשר עם היטל ההשבחה", ומאח4ר והמבקשת טוענת בתביעתה כי אין חוב מס השבחה,בהתחשב בנסיבות ובמאזן הנזקים יש לאסור על מימוש עד להכרעה במחלוקת בדבר קיום החוב ושיעורו.

 עוד טוענת המבקשת כי דרישת העירייה להוצאת הערבות הבנקאית נגועה באי חוקיות שהייתה ידועה לעירייה, ועל כן מתקיים חריג המרמה או הנסיבות המיוחדות, המצדיקים  עיכוב מימוש הערבות הבנקאית , כך אפילו ייקבע  שמדובר בערבות בנקאית אוטונומית.

טענות המשיבות

לטענת המשיבות, בעת עריכת כתב ההתחייבות הייתה המבקשת מלווה ביועצים משפטיים, ובא כוחה של המבקשת הוא שניסח את טיוטת כתב ההתחייבות,, תוך שהוא מציין את במפורש את סכום  חוב היטל ההשבחה, ומוסיף שהמבקשת לא תערער על גובה החוב. עוד טוענות המשיבות, כי המבקשת נוהגת בחוסר תום לב כאשר היא מעלה טענות כנגד הסדר הפשרה לאחר שהמשיבות קיימו את התחייבותן, והנפיקו לה אישור להעברת זכויות בלשכת רישום המקרקעין.

אשר לסיווג הערבות הבנקאית, טוענות המשיבות כי מדובר בערבות אוטונומית, שכן בכתב הערבות נקבע כי די בדרישה מאת העירייה כדי לממשה, וכי העירייה לא תצטרך לפנות למבקשת קודם לדרישת התשלום, והבנק חייב להעביר את סכום הערבות לחשבונה של העירייה תוך 7 ימים מדרישת העירייה. אוטונומית. לכך יש להוסיף, כי הסדר הפשרה ואישור הנהלת העירייה הותנו בתשלום מזומן של החוב, ממילא ברור שחלף התשלום במזומן של חלק מהחוב ,הסכימה העירייה לקבל ערבות בנקאית אוטונומית, השקולה לתשלום מזומן, שניתן להיפרע ממנה ללא תנאי, ונוסח הערבות משקף כוונה זו.  העירייה שוללת את הטענה לקיומו בנסיבות ענייננו של חריג המרמה או חריג הנסיבות המיוחדות .

            הכרעה